<h1>רבינו ירוחם ני"ט ח"א</h1>
<h2>דף ו:</h2>
המזיק הקדש עניים בין בגופו בין בממונו כגון שורו שהזיק חייב לשלם כדין הדיוט ובמשרים בנתיב דיני נזיקין כתבתיו בח"א ושם תמצאנו.
<h2>דף ז.</h2>
אז"ל במשנה [פאה פ"ח מ"ח] היו לו ק"ק זוז לא יטול לקט שכחה ופאה ומעש' עני, אבל אם אינו מוצא למכו', ביני וביני מאכילי' אותו מעשר עני עד מחצה, פירוש עד שימצא למי שימכור קרקעותיו במחצה דפחו' ממחצה אינו צריך למכור, ובתוך כך מאכילים אותו מעשר עני, כדתנן [שם פ"ה מ"ד] לגבי בעל הבית העובר ממקום למקום דמאכילים אותו מעשר עני דעני היה באותה שעה. ומייתי הא דתנן הרי שהיו לו בתים שדות וכרמי' ואין מוצא למכרם מאכילים אותו מעשר עני עד מחצה, ומקשה היכי דמי אי דזול ארעתא דכ"ע ודיליה נמי זול בהדייהו, אפילו פורתא לא ניספו ליה, אלא דלא זול ארעתא דכ"ע, ודידיה איידי דעייל ונפיק אזוזי זילא ארעיה, אפילו טובא נמי ניספו ליה. ומשני לא נצרכה אלא דביומי ניסן יקרא ארעתא וביומי תשרי זילא וכ"ע נטרי עד ניסן וזבני, והאי הואיל ואצטריכו ליה זוזי זבין כדהשתא עד פלגא אורחיה לאוזולי טפי לאו אורחיה, וזה מיירי שיש לו בית שדר בו ומלבד אותו בית יש לו בתים שדות וכרמים שוין שש מאות זוז ויותר. ולפי מה שפירש הרבי יונה כך פירושו, דאם זל ארעתא דכ"ע אפילו פורתא נמי, כלומר אפילו לא ימצא אלא שליש משיוויין או רביע ימכור ולא יתנו לו כיון שימצא בהן ק"ק זוזי וזול ארעתא דכ"ע, ואי לא זול ארעתא דכ"ע, אפילו טובא נמי, כלומר אפי' מוצא מי שיקנם ביותר ממחצה מדמיה' נ[י]תן לו מעשר עני ולא יפסיד קרקעותיו מחמת דחקו, ומשני' לא נצרכה אלא וכו', כלומר אם ישוו מחצה בדמים, ימכרם ולא יטול מעשר עני, טפי לאו אורחיה, כלומר ויש לו לתלות שבשביל דוחקו למכו' אינו מוצא חצי שוויין שישוו בניסן, ומאכילים אותו מעשר עני עד שימצא חצי דמיהן. ויש גורסי' אפילו פורתא נמי ליספו ליה, וגורסי' אפילו טובא נמי לא ניספו ליה, וה"פ אפילו טובא טפי ממחצה, ופירשו אפילו פורתא אפילו זל פורתא. וכי קאמרי' דמאכילים אותו עד שימצא חצי דמיהן שישוו כימי ניסן, אין מאכילי' אותו הרבה ביום א' אלא דבר יום ביומו כדי פרנסתו עד שימצא חצי דמיהן ולגבי עני תנן [פאה פ"ח מ"ח] היו לו ק"ק זוז פחות דינר אפילו נפלו לו אלף זוז בבת א' הרי זה נוטל כל זה מיסוד הרבי יונה.
<h2>דף לו:</h2>
מי שנדר ואמר אם לא אעשה כך אשב בתענית או אתן כך לצדקה הוי אסמכתא כי אסמכתא שייכא נמי בדבר מצוה כמו במי שמחייב עצמו לחבירו והוא שאמרו דרך קנס כך מוכח בסנהדרין, וכן כתבו הפסקנים. ויש שלשה חלוקי' בדבר א. אם הוא התנה לדבר הרשות כגון שאמר אם לא אלך למקום פלוני אשב בתענית או אתן כך לצדקה, הוי אסמכת' כיון שההליכה היתה לדבר הרשות. ב. אם התנה לדבר מצוה כלומר לזרז עצמו אם לא אעשה מצוה פלוני' אתן כך לצדקה או אשב בתענית, מועיל ולא הוי אסמכתא. ג. אם התנה להציל עצמו מצרה בעת הצרה כגון יעקב אבינו ע"ה אם יהיה אלקים עמדי או כיוצא בזה מועיל ולא הוי אסמכתא כי בדבר כזה לא גורם, וכן הסכימו המפרשים. ומן הא' שכתבתי דהוי אסמכתא, אם נתחיי' עצמו בקנין בשטר חוב אין בו משום אסמכתא דאמירתו לגבוה הוא בכל יפוי כח שיכול לעשות להדיוט, כן כתב הרמ"ה, וכן להקדש. האומר אתן זה לצדקה הרי קנו עניים ואינו יכול לחזור בו אם הוא בידו, ואם אינו בידו אינו יכול לא להקדישו ולא להדירו לעניים, זולתי אם היה במעמד שלשתן כלומר שיהיה שם הנותן והחייב לו ואדם חשוב או טובי העיר, שאם אמר יהיה מה שחייב לי פלוני לצדקה זכו בו עניים כי האדם חשוב הוא יד עניים וזכה בעבורם, כי ר"ג ובית דינו אביהם של יתומים וכן של עניים. ואם אמר כשיבא לידי יהיה הקדש או לעניים, אפילו שלא במעמד שלשתן זכו בו עניים או הקדש. ואם היה קרק' אע"פ שאינו ברשותו ולא במעמד שלשתן ואפילו שלא אמר כשיבא לידי יהיה לעניים או להקדש אלא שאמ' יהיה לעניים סתם זכו בו עניים דבכל מקום שהוא הקרק' ברשות בעליו הוא, ודוקא שיכול להוציאו בדיינין שאם אינו יכול להוציאו בדיינים לא דהא אמר רב כל ממון שאינו יכול להוציאו בדיינים אינו מוקדש, אבל במטלטלין שאינו קדוש, אפילו יכול להוציאו בדיינים אינו יכול להקדיש ולא לידרו לעניי', זולתי כמו שכתבתי שיאמר כשיבא לידי או במעמד שלשתן, כך מוכח בקמא [ב"ק ל"ו ע"ב] בההיא דאמר ליה רב יוסף אנן יד עניים אנן, וכן כתב רי"ף, וכן מוכח בקמא. ולפר"ת שפירש שם נראה שאם הדירו במעמ' שלשתן כמו שכתבתי והיה רוצה ללותו לצרך שעה ולהחזיר אח' במקומו שאינו רשאי שכבר זכה בו האדם חשוב בשביל העניים כמו שכתבתי, פירוש ואפילו לא משך והרי הוא כמי שבא ליד גבאי, וכבר אז"ל בערכין [ו' ע"א] משבא ליד גבאי אינו רשאי לשנות. וכתב רי"ף במציע' על עובדא דההיא מסותא [ז' ע"א], ומטלטלי נמי דקאמרינן אע"פ שהוא יכו' להוציאו בדיינים והקדישו אין קדוש, וה"מ כשכפרו שצריך להוציאו בדייני' אבל כשיש לו פקדון אצל חבירו וכשיתבעהו ממנו יתננו לו, כמקרקעי דמי דקיימא לן דפקדון כל היכא דאיתיה ברשותי' דמאריה הוא, והכי איתמ' משמיה דגאון כדאמרינן ע"כ. ואכתבנו בדין הקדש.
י"א דמתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה לפיכך אם נשבע ליתן כך לצדקה יכול ליתנה ע"מ להחזיר. ואינו נ"ל דכבר זכו בה עניים כמו שכתבתי למעלה [ב"ק ל"ו ע"ב].
דין אסמכת' כגון שאמר אם לא אלך למקום פלוני אתן כך (לצדקה) [להקדש] כתבתיו למעלה בדין צדקה כי דינם שוה.
המכה חבירו או חרפו בענין שחייב לפי תקנת העיר בבשת ק' זהובים ואמר שיהיו לתלמיד חכם או לצדקה או להקדש, ואח' כך מחל לו שפייסהו, נראה דיד עניים אנן ונתחייב בהן וזכו העניים ואינו יכול למוחלו לחבירו, כך כתב ה"ר דוד הכהן.
<h2>דף פב.</h2>
עזרא תקן שבכל יום שתהא אשה צריכה לאפו' שתהא משכמת לאפות כדי שתהא פת מצויה לעניים וזו היא מעשר תקנו' שתקן עזרא כך פשוט בקמא. עשר תקנות תקן עזרא א' שיהו קורי' בתורה בשבת במנחה משום יושבי קרנות. פרש"י, הם יושבי חנויות כל ימי החול והם עוסקים בסחורה ואין קורי' בשני ובה'. שני' שיהו קורין בתורה בשני ובה' ג' אנשים י' פסוקים כנגד י' בטלנים, הם בני אדם כשרין בטלים ממלאכתן לעסוק בצרכי צבו' ולבא לבית הכנסת כדי שיהו מצויין י' לבית התפלה ומתפרנסים משל צבור. שלישי' שיהו בתי דינין קבועים בב' ובה' שהרבים מתקבצים לשמוע ס"ת. ד' שיהו מכבסים בה' בשבת מפני כבוד השבת ללבוש לבנים. ה' שיהו אוכלים שום בערב שבת מפני שאז היא עונת ת"ח כדאמרינן אשר פריו יתן בעתו זה המשמש מטתו בע"ש לפי שאז היא עונת ת"ח והשום מרבה את הזרע. ו' שתהא אשה חופפת ראשה במסרק ביום טבילה משום חציצה. ז' שתהא אשה חוגרת בסינר משום צניעות והוא כעין מכנסים קטנים. ח' שתהא אשה משכמת ביום שתהא רוצה לאפו' ואופה כדי שתהא פת מצויה לעניים המחזירים. ובירושלמי [מגילה פ"ד ה"א] אומר שיהו אופות פת בערבי שבתות כדי שתהא פרוסה מצויה לעניים. ט' שיהו רוכלי' מחזירין בעיירות ולא יוכלו בני עיירו' לעכב עליה' כדי שיהו תכשיטין מצויין לבנות ישר' כדי שלא יתגנו על בעליהן. תקנה י' שיטבול בעל קרי קודם למוד תורה ותקנה זו בטלוה שלא פשט איסורה כדאמרינן בברכות [כ"ב ע"א] נהוג עלמא כר"י בן בתירא שמתיר ללמוד תורה בלא טבילה. ובירושלמי [שם] מונה קריאת התורה בב' וה' ושבת במנחה בתקנה אחת, ומוסיף להשלים הי' תקנו', שיהו הנשים מדברות בבית הכסא, דאמרינן בסוף ברכות [ס"ב ע"א] קבלה דבית הכסא שתיקה וצניעות, ולנשי' התירו לדב' לפי שאם יבא אד' ליכנס לבית הכסא שישמע הדבו' ולא יכנס.
<h2>דף קיט.</h2>
גבאי צדקה נוטלין מן הנשי' דבר מועט אבל לא דבר מרובה הכל לפי עושר בעלים ולפי המקום מה נקרא דבר מועט או מרובה כך פשוט.
